ב- 5 בספטמבר 1972, לפני 47 שנים, קרה במהלך המשחקים האולימפיים במינכן 1972, קרה הנורא מכל. 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים נרצחו בכפר האולימפי בגרמניה.

עיריית הרצליה בראשותו של משה פדלון, חנכה פארק כושר גופני ע"ש מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא ז"ל, תושב הרצליה שהיה בין הנרצחים.

בטקס אותו פתח ראש העיר השתתפו: יגאל כרמי, יו"ר הוועד האולימפי בישראל, שושנה שפירא אלמנתו של עמיצור שפירא, ילדיו ונכדיו, האתלטית אסתר רוט שחמורוב לה הקדיש את כל תשומת הלב המקצועית שהיתה מפעל חייו שנקטע ערב לפני חצי הגמר האולימפי בריצה ל-100 מטרים משוכות, אורי אפק מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל דאז, גילי לוסטיג מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל המכהן כיום בתפקיד, אלמנות מינכן אילנה רומנו ואנקי שפיצר,האתלטית האולימפית מרים סינדרנסקי (טוקיו 1964) חניכתו של עמיצור, אלדד אמיר, שייט ההולנדי המעופף, אלכס אברבוך קופץ במוט, חבריו, חניכיו וידידיו של עמיצור מוקירי זכרו.

בטקס, נאמה בין השאר אלמנתו של עמיצור שפירא ז"ל:

מכובדיי וחברים יקרים, 

"הם היו אחד עשר ספורטאים מטובי בניה של מדינת ישראל ,ונשלחו על ידי המדינה לייצג אותה בכבוד הראוי לה באולימפיאדה ה-20 במינכן 1972וממנה לא שבו.ביניהם היו בעלי אהובי עמיצור שפירא.
הם נלקחו באחת מפעולות הטרור הקשות ביותר שידע עמינו כשהם עומדים מול שמונה מחבלים החמושים בנשק ואלה בנינו והם חשופים בצריח וחסרי מגן ורומח .ונרצחו בדם קר על ידי אירגון מפלצתי ספטמבר השחור .כל פשעם היה היותם ישראלים טרגדיה שתזכר לדרעון עולם.
היום מלאת 47 שנים לטבח התכנסנו כאן בהרצליה לחנוך את פארק הכושר שהוקם לזכרו של אדם כה יקר דגול ואיכותי וכאן המקום להודות מעומק לב לראש עירנו היקר מר משה פדלון שגילה רגישות יוצאת מהכלל ונעתר לבקשתי להנציח זכר בעלי בכבוד רב .כמו כן שולחת את תודתי לצוות הנאמן רינה זאבי ,עירית ויינברג ואחרים שעסקו במלאכת קודש זו והוציאו הפרויקט מן הכוח אל הפועל.ולחברו הטוב של עמיצור צביקה עוז היקר ספורטאי וחבר המשפחה שמלווה אותנו לאורך דרך ארוכה וקשה עד עצם היום הזה וסייע בין היתר להגשמת הנצחה זאת.
עמיצור יליד 1932 תל אביב, אב לארבעה, היה פורץ דרך בתחום החינוך והספורט בישראל הקריב את חייו לאידיאל זה. משחר נעוריו בלט בתחום הספורט והיה מבחירי הרצים בארץ. את שירותו הצבאי עשה בצנחנים ובשנת 1952 הוסמך כמורה לחינוך גופני בתחילה בביה"ס החקלאי מיקווה ישראל ולימים במכללת וינגייט.
כן שימש כמאמן הפועל תל אביב באתלטיקה קלה וכמאמנה של נבחרת ישראל בענף זה ייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות: טוקיו 1964 ומינכן 1972. הוא אירגן בוינגייט ימי ספורט ומחנות אימונים לקצונה הבכירה בצה"ל, וכמובן לסגל המורים התלמידים והמדריכים.
אישיותו הסוחפת וכישוריו היוצאים מן הכלל היו בדי אנ איי שלו. הוא בחר במצויינות כדרך חיים. היה יסודי. מבריק. בעל נתינה ענקית לזולת, צמא דעת, ציוני בכל רמח איבריו,הצטיין בהסברת פנים המלווה בחיוך ובצינעה משהו, ויחד עם זאת בעוצמה.
הסתייג מקיצורי דרך, למד והשתלם אף מחוץ לגבולות ארצינו. הוציא אסופת מאמרים בתחום החינוך והא"ק וכן ספר יקר מציאות אודות שיטות חינוך והוראה בבתי הספר שמשמש עד היום"מורה נבוכים" לסטודנטים במכללות השונות ברחבי הארץ. את הספר הוצאתי אנוכי בעזרתו של עמנואל גיל ז"ל חברו לעבודה.
מבית מדרשו יצאו ספורטאים ידועי שם עם הישגים מצויינים כשגולת הכותרת הייתה האצנית אסתר רוט שחמורוב שהגיעה להצלחה מסחררת במינכן ב-100 מ' וב - 100 מ' משוכות בחצי הגמר.
לא היה אדם מאושר מעמיצור כשהשעון האלקטרוני באצטדיון האולימפי הראה את תוצאותיה של אסתר ושמה של ישראל התנוסס בגאווה בין 81 מדינות העולם מרחבי הגלובוס וספורטאים אחרים מטובי העולם. ישראל הקטנה עלתה על המפה .
בגלויות שקיבלתי, תיאר עמי את גודל שמחתו והתרגשותו ואף ציין שחניכתו עומדת לעשות היסטוריה והודה לי על הרוח הגבית והתמיכה שהענקתי לו. הוא עוד אוסיף: "כשאשוב נערוך מסיבה גדולה לחגוג את ההישג המכובד."
אך כאמור יד אכזרית של כנופיית "ספטמבר השחור" המונה שמונה טרוריסטים קטעה באחת רגעי אושר ושיא אלו בקריירה שלו.
התוכנית של האירגון שהתמקם בפתח לנד שבדרום לבנון לאחר התבוסה הענקית שלו במלחמת ששת הימים, גירושו משטחי ירדן בידי המלך חוסיין הייתה לבצע פעולת נקם והיעד: המשלחת הישראלית במינכן.
אחד עשר מטובי בנינו נטבחו, מי מהם בקולוני 31 בכפר האולימפי, ומי מהם בשני המסוקים בשדה התעופה הסמוך למינכן, כשהם חשופים בצריח ללא מגן וללא כל הכנה ואמצעי הרתעה.
הכאוס שהתחולל בשדה התעופה היה אדיר. שורה של מחדלים וכשלים מודיעינים ואחרים תוך עבודה שלומיאלית של כוחות הביטחון הגרמנים, הביאו לטרגדיה הנוראית מכל.
אנו המשפחות, החברים , עיריית הרצליה, מוסדות הספורט והחינוך ניצבים סמוך לאנדרטה, מנגבים דימעה ומרכינים ראש ומסרבים לעכל את גודל האבדה. ככל שחולף הזמן והגעגוע והחסר רק מתגברים. הפצע שנותר בליבנו ממשיך לדמם ולא יגליד כנראה לעולם.
משפחתי ואני נדרנו נדר עמיצור אהובינו, לזכור אותך ואת חברייך לנצח.
בקשה לי מעל במה זו, שמערכות החינוך ומוסדותיה ברחבי הארץ ילמדו השכם והערב ולא יחדלו לדוש ולדון בנושא הכאוב שארע לעם ישראל החל מכיתה א' ואילך, ויזכירו האירוע בו נפלו ספורטאים חפים מפשע שהיו גיבורים אמיתיים ואמיצים שבאו לאולימפיאדה למען האחווה בין העמים, אהבת האדם והספורט, ונפלו קורבן לפשע נוראי זה שניצל במה כה טהורה למען תככים ומזימות פוליטים ושנאה, וכך חמשת הטבעות האולימפיות נכתמו בדם.
לך ראש עירי, שוב תודה וברכות על שהענקת לנו בעירנו היפה פינה כה מכובדת ומשמעותית, להנצחת זכרו של עמיצור וזכר חבריו, ולכם מכובדיי מכל שדרות החינוך והספורט, עיריית הרצליה, הוועד האולימפי בישראל, המכללה בוינגייט ומכון וינגייט, איגוד הא"ק, וחברים יקרים תודה שבאתם לחלוק עימנו את זכר עמיצור היקר וריעיו."
עמיצור נזכור אותך לעד ולעולם לא נסלח.
שושנה שפירא והמשפחה . 

לצפייה בוידאו על טקס החניכה - הקליקו כאן

*הוידאו באדיבות מחלקת הדוברות - עיריית הרצליה
ספטמבר 2019