47 שנים אחרי רצח י"א חללי מינכן, קיים היום הוועד האולימפי בישראל הערב אזכרה לזכרם באנדרטה בתל אביב.

באירוע השתתפו אלמנות המאמנים והספורטאים שהשתתפו במשחקים ההם ושרדו. את המעמד כיבדו ספורטאים חברי הסגל האולימפי: יעקב טומרקין, המתעמלות האמנותיות לינוי אשרם וניקול זליקמן, המרתוניסט ארמה גירמה, אלוף אירופה הסייף יובל פרייליך והסייפת ניקול טל.

יגאל כרמי, יו"ר הוועד האולימפי, נשא דברים בהם הזכיר את חשיבות ההנצחה: " 47 שנים עברו מאז ותחושות האובדן, הכאב והזעם של המעשה הנורא חקוקות הן במישור האישי של יקירהם והן בציבוריות הישראלית. משפחות יקרות, הנצחת הי"א ומורשתם היא מאבני היסוד בעבודתו של הוועד האולימפי בישראל.

אתם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו. במשחקי טוקיו 2020 נקיים את הטקס של משלחת ישראל.

נזכור ונזכיר שם את יקירכם שיצאו למשחקים האולימפיים ולא זכו לסיימם". עוד הוסיף כרמי: " לאחר הרצח עמד הספורט הישראלי בפני שאלה קיומית. ביום אחד נכחד דור של ספורטאים, מאמנים ושופטים. מאז עסקנו בבנייה מחדש וכפי שנראה היום, משלחת ישראל למשחקי טוקיו 2020 תהיה הגדולה בהיסטוריה של הספורט האולימפי. אם תרצו, זו תשובה ניצחת לחבורת המרצחים והדרך הנכונה ביותר לשימור מורשת בננו. יהי זכרם ברוך".

כרמי דיבר על הניסיון החוזר לעלות דקת דומייה בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים: "בעוד כחודש ניפגש עם מר תומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי. בהנהגתו של באך, נמצאה הדרך להנצחת ספורטאי ישראל בעת המשחקים האולימפיים ובכך, במשחקים האולימפיים בריו התקיים טקס זיכרון ייחודי בכפר האולימפי, טקס שקבע שהתנועה האולימפית מכירה בחשיבות הנצחת רצח ספורטאי ישראל במינכן. בפגישה זו נסכם את דרך הנצחת הי"א במשחקי טוקיו 2020".

אשרת רומנו קנדל, נשאה גם היא דברים בטקס:

ערב טוב מכובדיי כולם,

"אין מילים לתאר כאב שאתה נושא בליבך במשך 47 שנים.
כאב שקיבל עם השנים אופי וחיים משלו.
כאב של העדר, של חיפוש עם ציפיה, אכזבה, תקווה, אמונה, איזכור והנצחה.
עם הישגים קטנים והשגים גדולים.
כאב בעל הרבה מאד פנים.
ואף על פי ולמרות הכל, החיים שלנו ממשיכים.

טקס ועוד טקס פה ברחבת האנדרטה המדהימה הזו כולנו ביחד זוכרים נרגשים ונותנים לעצב שבלב שלנו לקבל ביטוי. 47 שנים, כבר ממש היסטוריה.

אני לא הילדה בת השש וכמותי עוד 13 יתומים, אלמנות הורים ואחים שערב אחד בפתחו של חודש ספטמבר חרב עלינו עולמינו. כל שנה מחדש, בתקופה הזו, עם ישראל מכין את עצמו לערב ראש השנה, לתחילתה של שנה חדשה וטובה יותר אך עבורי / עבורינו , אלו ימים מאתגרים ומורכבים ואני בליבי מבקשת שיחלוף לו כבר החודש הזה שמתחיל כואב, בחמישה בספטמבר וממשיך בלי נשימה עד כ״ו באלול, מועד האזכרות בבית העלמין ואז מגיח החג ואנחנו ברגשות מעורבים .

לעולם אני אזכור את ה״שבעה״ על פי המסורת היהודית נמשכת שבעה ימים. אצלינו מקץ ארבעה ימים הגיח ערב חג ראש השנה. כילדה אני לא הספקתי לעכל מה קרה לנו ואיך עברנו מאבל לחג.
זה היה החג הכי עצוב בחיי ומאד משמעותי עד היום.

להמחיש למי שלא מבין המעבר הזה , קצת מזכיר אתהתחושה במעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. זה כוחם של החיים. החיים זורמים בנהר ומשאירים חריצים על האבנים והסלעים.
כך שנה אחרי שנה וההרגשה לא משתנה אולי במקומות מסויימים עם השנים המים מחליקים את האבנים.

אני מביטה לכם בעיניים ומבינה שחוסנה של משפחת חללי מינכן הכואבת הוא שאנחנו ממשיכים מאוחדים ולא מתייאשים לעולם. רק לאחרונה , פורסם בתקשורת שסוכנות הידיעות AP ציינה , שבחמישה בספטמבר נרצחו יקירנו על ידי לוחמי גרילה.

אלה לא היו לוחמי גרילה כי אם טרוריסטים. טרוריסטים שרצחו בדם קר 11 מנבחרי ספורטאי מאמני ושופטי ישראל אזרחים חפים מפשע במשחקים האולימפיים.
אנחנו כאן לדורי דורות להמשיך ולהזכיר לעולם ולא לשכוח ובטח שלא לעוות את העובדות ההיסטוריות ותודה לכל מי שעומד לצידינו במאבק הזה ותורם את תרומתו.

טוקיו 2020 , משלחת ישראלית אחת הגדולות שהיו ,בדרך אלייך , טובי ספורטאי ישראל גאים וכל אחד מהם נושא את מורשתם של 11 חללי מינכן. אתם הספורטאים גל עד חי פועם ובועט מוכשרים ונחושים. אף אחד לא יכניע את הרוח הספורטיבית הישראלית הזורמת בכם. אתם כל כך משמחים ומרגשים אותנו המשפחות וכמובן את כל עם ישראל.

לינוי אשראם מדליית ארד באליפות עולם ועוד השגים רבים ומרגשים ומוקי שגיא, אלופי עולם הישיגים מחודש ספטמבר 2019 כמה סימבולי. ועוד יותר עשרות ספורטאים מצויינים שהשיגו את הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו בענפי הספורט השונים. תודה תודה תודה לכם.

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה הישגים וניצחונות שכאלו ממלאים את ליבנו. אתם ספורטאי ישראל הדלקתם בשמיים 11 כוכבים באור יקרות. לא אור רגיל ,אור בוהק שלא משאיר מקום לטיפת חושך.

נגינת התקווה על הפודיום, הנפת דגל ישראל ומדליות זהב כסף וארד ממלאים לנו את המצברים, מרפאים את הכאב ומחזקים את ניצחון הרוח. לצערי אבא שלי וחבריו כבר הרבה שנים, הם זיכרון, הם מורשת, הם אשר נשאו את הלפיד של אולימפיאדת 1972.

כל ניצחון שלכם ספורטאים יקירים ,מבחינתינו מחזק את אש התמיד לזכרם. המשיכו להרטיט את ליבנו.

נס הזיכרון הזה חי כל כך הרבה שנים הודות לבית החם שמעניקים לנו הוועד האולימפי הישראלי,אנחנו אוהבים אתכם, מחלקת הספורט במשרד החינוך, ועיריית תל אביב יפו ,מרחב מזרח ניהול קהילתי.
תודה רבה על השותפות הזו כבר 24 שנים ועד אינסוף.

תודה רבה לשגרירת גרמניה בישראל הגברת ד״ר סוזאן ואסום ראינר. מודים לכם על המוזיאון בכפר האולימפי שהפך כתובת עלייה לרגל לתיירים רבים ומאפשר לאנשים לכבד ולזכור.

תודה מיוחדת לשבט החורש . השנה מי שלקחה את האחריות על הניהול טקס בשבט החורש היא עדי נכדתו של יוסף רומנו ז״ל. עדי רומנו שושני, בספטמבר 1972 אמא שלך הייתה רק בת ארבע והיום היא אמא גאה ונרגשת לראות אותך מנציחה את סבא וחבריו היקרים ...

לא יעזור לאף אחד בעולם. יש לנו דור המשך ואנחנו לא מתכוונים לשכוח.

תודה אחרונה מיוחדת ללהקה המוכשרת ״צופי תל אביב״ שמדי שנה צובעת את הטקס בשירה מרגשת ונגעתם לי בלב היום. ובנימה אופטימית זו מבקשת לאחל לכולנו שנה טובה ומוצלחת מלאה באהבת אדם."

*את זר ספורטאי משלחת ישראל למינכן 1972 הניחו: אסתר רוט שחמורוב, שלומית ניר טור ושאול לדני.

*את זר הספורטאים העכשוויים הניחו לינוי אשרם וארמה גירמה.
*את זר הוועד האולימפי בישראל הניחו יורם ארנשטיין ומשה גולדשטיין.